בתום מלחמת העולם השנייה התאחדו שלוש המחתרות, ה"הגנה", האצ"ל והלח"י, והקימו את "תנועת המרי העברי" (1946- 1945).
במסגרתה, פוצץ הלח"י את בתי המלאכה של הרכבת ואת בתי הזיקוק לנפט בחיפה. (בפיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בשנת 1946 נהרג דודה של אמי, אח סבתי, שמואל צוקרמן ז"ל).
הסיפור:
עמק זבולון היה גדוש מחנות צבא ותחנות משטרה בריטיות ואי אפשר היה לעבור בדרכיו מבלי להיתקל בהם. שוב נעשה שימוש ב"טריק" מקובל.
הפורצים עצמם נעשו "קלגסים". המשאית שהסיעה אותם לעבר בתי המלאכה הייתה עמוסה בשוטרים בריטים. 50 מטרים מן השער, זנקו השוטרים מן המשאית.
לנוטרים שביקשום להזדהות השיבו: “friends” ( חברים). הנוטרים חשדו ופתחו באש. הושמה לאל תקוותם של אנשי הלח"י כי יצליחו לפרוץ ולשתק את השוטרים ללא קרב, כדי שאלה לא יזעיקו את הכוחות הבריטיים באזור. עמדת הנוטרים שותקה. הפורצים נחלקו לחוליות, קבוצה, קבוצה אל המטרה שנועדה לה. בדרך נפתחה עליהם אש מתוך הקרון. צרור היריות מוטט את "פתחיה", הלוא הוא חיים רינבך. הוא הספיק לזעוק: "הוא פגע בי- הירגו אותו!". חברו "אריה", הלוא הוא שמואל צוקרמן, צעק כלפיו: "בסדר", כיוון את אקדחו לעבר הקרון וירה. צרורות מתת- מקלעים הכריעו גם אותו.
מבניין המנהלה נורו לשמיים רקטות אזהרה אדומות. הפורצים ידעו כי תוך דקות אחדות הצבא הבריטי "יעמוד על רגליו". למרות זאת, לא קופחה אף מטרה. קטרים, קרונות, מנועים, מבנים היו למדורות אש שלהבותיהן עלו השמיימה, אך הפעולה נמשכה מעבר לזמן המתוכנן.
ליד פירצה בגדר מתכוננים הפורצים לצאת החוצה. במפקד מתברר כי אחדים חסרים. עובר עוד פרק זמן הנמשך כנצח, עד שהם נמצאים.
גוררים עמם את פצועיהם, יוצאים הפורצים לדרך במשאית, מקווים כי יארע נס ולא יתקלו בבריטים. אחרי רגעים קלים סופגת המשאית מהלומה כבדה. בחשכה לא הבחין נהג המשאית במשוריינים החוסמים את הדרך ונתקל בהם. באותו רגע ניתכה על המשאית אש מעשרות קנים, תשעה מהפורצים נהרגים במקום. שמונה אחריהם, בהם שלוש לוחמות, נפצעים.
מלכתחילה הם הודיעו על סירובם לשתף פעולה עם השופטים, ותבעו זכויות שבויי מלחמה. כשהכריזו השופטים על פסק דינם, לא שמעוהו הנאשמים, הם החרישו את קול שופט בית הדין בשירי מחתרת. פסק הדין היה מוות.
אבל ברגע האחרון המתיקוהו הבריטים. לא דבר פשוט היה לתלות 18 אנשים.
משפחתו של שמואל צוקרמן לא ידעה שהוא איש לח"י, עד אשר, לאחר הפעולה בבתי המלאכה באה הבולשת, הקיפה את הבית וערכה חיפושים.
בני המשפחה גם לא ידעו שהיה חבר גם ב"הגנה", עד שהגיעה לביתם "אות ההגנה", ורק אחרי יומיים נוספים נודע כי נהרג בפעולה, ונטמן ע"י הבריטים, תחת השם: "אברהם בן אברהם".
במסגרתה, פוצץ הלח"י את בתי המלאכה של הרכבת ואת בתי הזיקוק לנפט בחיפה. (בפיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בשנת 1946 נהרג דודה של אמי, אח סבתי, שמואל צוקרמן ז"ל).
הסיפור:
עמק זבולון היה גדוש מחנות צבא ותחנות משטרה בריטיות ואי אפשר היה לעבור בדרכיו מבלי להיתקל בהם. שוב נעשה שימוש ב"טריק" מקובל.
הפורצים עצמם נעשו "קלגסים". המשאית שהסיעה אותם לעבר בתי המלאכה הייתה עמוסה בשוטרים בריטים. 50 מטרים מן השער, זנקו השוטרים מן המשאית.
לנוטרים שביקשום להזדהות השיבו: “friends” ( חברים). הנוטרים חשדו ופתחו באש. הושמה לאל תקוותם של אנשי הלח"י כי יצליחו לפרוץ ולשתק את השוטרים ללא קרב, כדי שאלה לא יזעיקו את הכוחות הבריטיים באזור. עמדת הנוטרים שותקה. הפורצים נחלקו לחוליות, קבוצה, קבוצה אל המטרה שנועדה לה. בדרך נפתחה עליהם אש מתוך הקרון. צרור היריות מוטט את "פתחיה", הלוא הוא חיים רינבך. הוא הספיק לזעוק: "הוא פגע בי- הירגו אותו!". חברו "אריה", הלוא הוא שמואל צוקרמן, צעק כלפיו: "בסדר", כיוון את אקדחו לעבר הקרון וירה. צרורות מתת- מקלעים הכריעו גם אותו.
מבניין המנהלה נורו לשמיים רקטות אזהרה אדומות. הפורצים ידעו כי תוך דקות אחדות הצבא הבריטי "יעמוד על רגליו". למרות זאת, לא קופחה אף מטרה. קטרים, קרונות, מנועים, מבנים היו למדורות אש שלהבותיהן עלו השמיימה, אך הפעולה נמשכה מעבר לזמן המתוכנן.
ליד פירצה בגדר מתכוננים הפורצים לצאת החוצה. במפקד מתברר כי אחדים חסרים. עובר עוד פרק זמן הנמשך כנצח, עד שהם נמצאים.
גוררים עמם את פצועיהם, יוצאים הפורצים לדרך במשאית, מקווים כי יארע נס ולא יתקלו בבריטים. אחרי רגעים קלים סופגת המשאית מהלומה כבדה. בחשכה לא הבחין נהג המשאית במשוריינים החוסמים את הדרך ונתקל בהם. באותו רגע ניתכה על המשאית אש מעשרות קנים, תשעה מהפורצים נהרגים במקום. שמונה אחריהם, בהם שלוש לוחמות, נפצעים.
מלכתחילה הם הודיעו על סירובם לשתף פעולה עם השופטים, ותבעו זכויות שבויי מלחמה. כשהכריזו השופטים על פסק דינם, לא שמעוהו הנאשמים, הם החרישו את קול שופט בית הדין בשירי מחתרת. פסק הדין היה מוות.
אבל ברגע האחרון המתיקוהו הבריטים. לא דבר פשוט היה לתלות 18 אנשים.
משפחתו של שמואל צוקרמן לא ידעה שהוא איש לח"י, עד אשר, לאחר הפעולה בבתי המלאכה באה הבולשת, הקיפה את הבית וערכה חיפושים.
בני המשפחה גם לא ידעו שהיה חבר גם ב"הגנה", עד שהגיעה לביתם "אות ההגנה", ורק אחרי יומיים נוספים נודע כי נהרג בפעולה, ונטמן ע"י הבריטים, תחת השם: "אברהם בן אברהם".
קישור לאתר ובו הסבר על הפעולה בבתי המלאכה ועדות מצולמת של הפעולה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה